"אז הנה.....פוסט סיום מי היה מאמין?
כשהתחלתי לכתוב את הבלוג , אין ספק שסיום הלימודים היה נראה רק באופק והנה, הזמן עבר ואפילו מהר. ועם סיום המבחנים,העבודות,המטלות ,התפניתי לכתוב את
ה- פוסט .פוסט סיכום!!!!
אז ממה נתחיל? אולי מההתחלה .
בפוסט הראשון שלי שקראתי לו "בלוג הלמידה שלי....על שום מה ולמה?", העליתי המון שאלות ותהיות על הקשר שלי ושל הבלוג העתיד להתפתח....
אבל כמו כל קשר שמשקיעים בו, גיליתי שהכל אפשרי.
וכך, מחודש אפריל יצאנו הבלוג ואני למפגש שבועי. כל פעם מחדש חשבתי איך להגיע אל המפגש.....מהם נושאי השיחה,איך לנסח ,מה יהיו התובנות.....מי יראה?מי יגיב?.
תהליך כתיבה היה תהליך לא קל ,למרות שאני אדם של כתיבה ומילים.. אבל יחד עם זאת,מצאתי את עצמי שוקלת מה לכתוב ,כיצד לנסח והכי קשה היה לי להרגיש שאכן העברתי דרך התהליך את הרפלקציה והתובנות בכל פוסט.
אני מודה שנושא החשיפה לקוראים היה אחד הדברים שתחילה היה לי מאוד קשה עימם. אבל ככל שעבר הזמן,הייתי נכנסת לבלוג ובודקת האם היו תגובות , מי הגיב,מה נכתב....מסתבר שאיפה שהוא ,אדם רוצה להיות משפיע ומשמעותי גם אם לא התכוון לכך בתחילה.
קושי נוסף עבורי היה לחפש כל שבוע על מה לכתוב ,כדי לחדש ולהתחדש ,ולא בכל שבוע היתה זו משימה קלה עבורי.
מקריאה חוזרת של הפוסטים לקראת כתיבת פוסט זה אני יכולה להגיד שאני די גאה במה שיצא.
מבלי להתכוון או שאולי עם, שרטט הבלוג שלי את המסע האישי שלי לעבר הטכנולוגיה . מסע שעבר דרך פודקאסט,פייסבוק,פער דיגיטלי,סביבות למידה, ויקי ,גוגל דוקס- מילים שלי ולהן לא היה כל קשר לפני היציאה אל המסע.
אז לסיום סיומת....אין ספק שלמרות חבלי הלידה הקשים והקשיים שבדרך ,הבלוג לימד אותי להסתכל אחרת על התהליך מה שבדרך כלל אנחנו לא עוצרים לעשות, הוא חייב אותי להתבונן על העשייה לעצור ולחשוב על הדברים לעומק ומנקודת מבט אחרת.
אחת השאלות שנשארה עדיין פתוחה גם בסיומו של תהליך ,הוא שילובו בעשייה החינוכית שלי-באוכלוסיית החינוך המיוחד.
לאור היתרונות והחסרונות שמצאתי בבלוג , ככלי לימודי, נשאר כרגע רק להתנסות בכלי ואז לתת מענה לעצמי בנושא זה.
ולעניין ההמשכיות של הבלוג , מצאתי משפט שמובא בהקשר אחר, אך מצאתי לעשות בו שימוש כאן:
"זה אינו הסוף, זו איננה אפילו תחילת הסוף, זה הוא אולי סופה של ההתחלה"-וינסטון צ'רצ'יל.
אז.....תודה לעמיתות שלי ללימודים הילה ואילנית שליוו אותי לאורך כל התקופה וביחד התחבטנו והתלבטנו בעניין הבלוג,התגובות שלכן מדי פעם, האירו את עיני לעיתים, על נקודות מבט נוספות.
ותודה לד"ר גילה קורץ על שפע הידע שזרם אלינו,ועל הנכונות לאורך כל לימודי התואר.
להתראות דנית
כשהתחלתי לכתוב את הבלוג , אין ספק שסיום הלימודים היה נראה רק באופק והנה, הזמן עבר ואפילו מהר. ועם סיום המבחנים,העבודות,המטלות ,התפניתי לכתוב את
ה- פוסט .פוסט סיכום!!!!
אז ממה נתחיל? אולי מההתחלה .
בפוסט הראשון שלי שקראתי לו "בלוג הלמידה שלי....על שום מה ולמה?", העליתי המון שאלות ותהיות על הקשר שלי ושל הבלוג העתיד להתפתח....
אבל כמו כל קשר שמשקיעים בו, גיליתי שהכל אפשרי.
וכך, מחודש אפריל יצאנו הבלוג ואני למפגש שבועי. כל פעם מחדש חשבתי איך להגיע אל המפגש.....מהם נושאי השיחה,איך לנסח ,מה יהיו התובנות.....מי יראה?מי יגיב?.
תהליך כתיבה היה תהליך לא קל ,למרות שאני אדם של כתיבה ומילים.. אבל יחד עם זאת,מצאתי את עצמי שוקלת מה לכתוב ,כיצד לנסח והכי קשה היה לי להרגיש שאכן העברתי דרך התהליך את הרפלקציה והתובנות בכל פוסט.
אני מודה שנושא החשיפה לקוראים היה אחד הדברים שתחילה היה לי מאוד קשה עימם. אבל ככל שעבר הזמן,הייתי נכנסת לבלוג ובודקת האם היו תגובות , מי הגיב,מה נכתב....מסתבר שאיפה שהוא ,אדם רוצה להיות משפיע ומשמעותי גם אם לא התכוון לכך בתחילה.
קושי נוסף עבורי היה לחפש כל שבוע על מה לכתוב ,כדי לחדש ולהתחדש ,ולא בכל שבוע היתה זו משימה קלה עבורי.
מקריאה חוזרת של הפוסטים לקראת כתיבת פוסט זה אני יכולה להגיד שאני די גאה במה שיצא.
מבלי להתכוון או שאולי עם, שרטט הבלוג שלי את המסע האישי שלי לעבר הטכנולוגיה . מסע שעבר דרך פודקאסט,פייסבוק,פער דיגיטלי,סביבות למידה, ויקי ,גוגל דוקס- מילים שלי ולהן לא היה כל קשר לפני היציאה אל המסע.
אז לסיום סיומת....אין ספק שלמרות חבלי הלידה הקשים והקשיים שבדרך ,הבלוג לימד אותי להסתכל אחרת על התהליך מה שבדרך כלל אנחנו לא עוצרים לעשות, הוא חייב אותי להתבונן על העשייה לעצור ולחשוב על הדברים לעומק ומנקודת מבט אחרת.
אחת השאלות שנשארה עדיין פתוחה גם בסיומו של תהליך ,הוא שילובו בעשייה החינוכית שלי-באוכלוסיית החינוך המיוחד.
לאור היתרונות והחסרונות שמצאתי בבלוג , ככלי לימודי, נשאר כרגע רק להתנסות בכלי ואז לתת מענה לעצמי בנושא זה.
ולעניין ההמשכיות של הבלוג , מצאתי משפט שמובא בהקשר אחר, אך מצאתי לעשות בו שימוש כאן:
"זה אינו הסוף, זו איננה אפילו תחילת הסוף, זה הוא אולי סופה של ההתחלה"-וינסטון צ'רצ'יל.
אז.....תודה לעמיתות שלי ללימודים הילה ואילנית שליוו אותי לאורך כל התקופה וביחד התחבטנו והתלבטנו בעניין הבלוג,התגובות שלכן מדי פעם, האירו את עיני לעיתים, על נקודות מבט נוספות.
ותודה לד"ר גילה קורץ על שפע הידע שזרם אלינו,ועל הנכונות לאורך כל לימודי התואר.
להתראות דנית
