מסתבר שגם אם לא נתנו לכך את הדעת עד היום, קיים הבדל בין הוראת ילדים לבין הוראת מבוגרים-כך טוענת הגישה האנדרגוגית !!!
במסגרת הקורס "אסטרטגיות מתקדמות ללמידה והוראה" עם הגב' נטע נוצר ,נתקלתי במושג שעבורי היה ממש חדש ומעולם לא שמעתי עליו. מסתבר,שתחום חינוך המבוגרים הוא חלק חשוב בתהליך ההוראה וגם בהדרכת המורים, על כן חשבתי ששווה לדעת עליו את הדעת באופן מעמיק יותר.
התיאוריה העוסקת בחינוך מבוגרים מכונה בשם אנדרגוגיה. אלכסנדר קאפ (Alexander Kapp) הוא שטבע לראשונה את שם התיאוריה, בשנת 1833; מלקולם נואלס פרסם אותה ברבים. (למען האמת שמו של נואלס מתקשר כל כך לאנדרגוגיה, עד שרבים מאמינים כי הוא האדם שהמציא את המושג.)
האנדרגוגיה עוסקת במאפיינים ובצרכים הייחודיים של הלומד המבוגר, המבדילים אותו מהילד ומהנער הלומד, שבהם עוסקת זה אלפי שנים הפדגוגיה. אנדרגוגיה מוגדרת כ "האמנות והמדע של העזרה למבוגרים ללמוד". בה ההוראה והלמידה הן אחריותם המשותפת של המורה והלומד.היא פותחה באירופה ובצפון-אמריקה כתיאוריה מובחנת כדי לפתור את הבעיות שבפדגוגיה, שהיא "האמנות והמדע של ההוראה לילדים".
ואכן אם ניתן על כך רגע את הדעת, נבין שאי-אפשר ללמד מבוגרים כאילו היו ילדים. מבוגרים הם על-פי רוב תלמידים שבאו ללמוד מרצונם החופשי והם יעזבו אם הלימודים לא ישביעו את רצונם. סביר להניח שמתוך הנחה כעין זו,צמחה האנדרגוגיה כתיאוריה מובהקת להוראת מבוגרים .
התיאוריה מבוססת על ארבע הנחות יסוד:
א. המבוגר נחשב לישות המכוונת את עצמה, הרואה את עצמו כלומד, הפעיל מתוך הכְוונה עצמית.הוא מודע לצורך שלו בלמידה, לחסרים שלו ,והוא בעל מוכנות ללמוד.לכן, יש לנהוג בלומד המבוגר בכבוד, הסיפוק מן הלימוד צריך להיות גבוה מספיק כדי שיוכל הלומד המבוגר לדחוק ניסיון שלילי קודם בלמידה.
ב.המבוגר שונה מן הילד באופן שבו הוא תופס את ניסיון החיים. המבוגר תופס את ניסיון החיים כחלק מזהותו, העוזר לו בקידום הלמידה. למבוגרים מקורות עשירים ללמידה יותר מלילדים ויש להם יכולת רבה יותר לבנות את הקשרים בין למידתם החדשה לבסיס-הניסיון העשיר שלהם.הדגש באנדרגוגיה הוא על טכניקות-השתתפות המסתמכות על הניסיון הנובע מן ההנחה ש"ככל שהלומד פעיל יותר בתהליך, כך כנראה הוא לומד יותר". מסקנה אחרת מדגישה את היישום המעשי: הלומדים מתכננים ועושים חזרות על האופן שבו הם עומדים להשתמש במה שלמדו בחיי היום-יום. עוד מסקנה מעשית היא שיש ללמד איך ללמוד מהניסיון.
ג. יש הבדל בין ילדים למבוגרים במוכנוּת ללמידה .למבוגר מוכנוּת משתנה ללמידה, בהתאם לשלב בו הוא נמצא בחייו.
ד. האנדרגוגיה גורסת עוד שילדים ומבוגרים נבדלים אלה מאלה באוריינטציה שלהם ללמידה.מבוגר מתייחס ללימודיו בפרספקטיבה מידית: הוא רוצה ליישם לאלתר את אשר הוא לומד ורואה בלימודיו אמצעי לשיפור יכולתו להתמודד עם בעיות החיים. כך שלמבוגר הניעה גבוהה ללמוד אם זיהה שהדברים מתאימים לצרכיו.
אם כך הם פני הדברים אין ספק שיש הבדל בתהליך בין הוראה ילדים להוראת מבוגרים. אבל אני שואלת את עצמי מהו מבוגר? מאיזה גיל התיאוריה של האנדרגוגיה תהיה קלה יותר ליישום.....הרי גם נער מתבגר בתיכון הוא סוג של מבוגר.
ומה לעניין המוכנות ללמידה עליה מדברת האנדרגוגיה כה רבות? אין ספק שרבות דובר על כך שהמוכנות ללמידה היא הבסיס להצלחת הלמידה כדי שתהיה משמעותית וכמי שמלמדת מתבגרים בכיתות ז'-ט' אני יכולה לומר שאפילו בטווח גילאים זה אני רואה את ההבדלים בשלוש השנים בעניין המוכנות ללמידה, בנושא המוטיבציה ללמידה ובנושא האחריות לתהליך הלמידה.
לעיון נוסף:
http://www.education.gov.il/hadracha/download/13_1.rtf
להתראות דנית
במסגרת הקורס "אסטרטגיות מתקדמות ללמידה והוראה" עם הגב' נטע נוצר ,נתקלתי במושג שעבורי היה ממש חדש ומעולם לא שמעתי עליו. מסתבר,שתחום חינוך המבוגרים הוא חלק חשוב בתהליך ההוראה וגם בהדרכת המורים, על כן חשבתי ששווה לדעת עליו את הדעת באופן מעמיק יותר.
התיאוריה העוסקת בחינוך מבוגרים מכונה בשם אנדרגוגיה. אלכסנדר קאפ (Alexander Kapp) הוא שטבע לראשונה את שם התיאוריה, בשנת 1833; מלקולם נואלס פרסם אותה ברבים. (למען האמת שמו של נואלס מתקשר כל כך לאנדרגוגיה, עד שרבים מאמינים כי הוא האדם שהמציא את המושג.)
האנדרגוגיה עוסקת במאפיינים ובצרכים הייחודיים של הלומד המבוגר, המבדילים אותו מהילד ומהנער הלומד, שבהם עוסקת זה אלפי שנים הפדגוגיה. אנדרגוגיה מוגדרת כ "האמנות והמדע של העזרה למבוגרים ללמוד". בה ההוראה והלמידה הן אחריותם המשותפת של המורה והלומד.היא פותחה באירופה ובצפון-אמריקה כתיאוריה מובחנת כדי לפתור את הבעיות שבפדגוגיה, שהיא "האמנות והמדע של ההוראה לילדים".
ואכן אם ניתן על כך רגע את הדעת, נבין שאי-אפשר ללמד מבוגרים כאילו היו ילדים. מבוגרים הם על-פי רוב תלמידים שבאו ללמוד מרצונם החופשי והם יעזבו אם הלימודים לא ישביעו את רצונם. סביר להניח שמתוך הנחה כעין זו,צמחה האנדרגוגיה כתיאוריה מובהקת להוראת מבוגרים .
התיאוריה מבוססת על ארבע הנחות יסוד:
א. המבוגר נחשב לישות המכוונת את עצמה, הרואה את עצמו כלומד, הפעיל מתוך הכְוונה עצמית.הוא מודע לצורך שלו בלמידה, לחסרים שלו ,והוא בעל מוכנות ללמוד.לכן, יש לנהוג בלומד המבוגר בכבוד, הסיפוק מן הלימוד צריך להיות גבוה מספיק כדי שיוכל הלומד המבוגר לדחוק ניסיון שלילי קודם בלמידה.
ב.המבוגר שונה מן הילד באופן שבו הוא תופס את ניסיון החיים. המבוגר תופס את ניסיון החיים כחלק מזהותו, העוזר לו בקידום הלמידה. למבוגרים מקורות עשירים ללמידה יותר מלילדים ויש להם יכולת רבה יותר לבנות את הקשרים בין למידתם החדשה לבסיס-הניסיון העשיר שלהם.הדגש באנדרגוגיה הוא על טכניקות-השתתפות המסתמכות על הניסיון הנובע מן ההנחה ש"ככל שהלומד פעיל יותר בתהליך, כך כנראה הוא לומד יותר". מסקנה אחרת מדגישה את היישום המעשי: הלומדים מתכננים ועושים חזרות על האופן שבו הם עומדים להשתמש במה שלמדו בחיי היום-יום. עוד מסקנה מעשית היא שיש ללמד איך ללמוד מהניסיון.
ג. יש הבדל בין ילדים למבוגרים במוכנוּת ללמידה .למבוגר מוכנוּת משתנה ללמידה, בהתאם לשלב בו הוא נמצא בחייו.
ד. האנדרגוגיה גורסת עוד שילדים ומבוגרים נבדלים אלה מאלה באוריינטציה שלהם ללמידה.מבוגר מתייחס ללימודיו בפרספקטיבה מידית: הוא רוצה ליישם לאלתר את אשר הוא לומד ורואה בלימודיו אמצעי לשיפור יכולתו להתמודד עם בעיות החיים. כך שלמבוגר הניעה גבוהה ללמוד אם זיהה שהדברים מתאימים לצרכיו.
אם כך הם פני הדברים אין ספק שיש הבדל בתהליך בין הוראה ילדים להוראת מבוגרים. אבל אני שואלת את עצמי מהו מבוגר? מאיזה גיל התיאוריה של האנדרגוגיה תהיה קלה יותר ליישום.....הרי גם נער מתבגר בתיכון הוא סוג של מבוגר.
ומה לעניין המוכנות ללמידה עליה מדברת האנדרגוגיה כה רבות? אין ספק שרבות דובר על כך שהמוכנות ללמידה היא הבסיס להצלחת הלמידה כדי שתהיה משמעותית וכמי שמלמדת מתבגרים בכיתות ז'-ט' אני יכולה לומר שאפילו בטווח גילאים זה אני רואה את ההבדלים בשלוש השנים בעניין המוכנות ללמידה, בנושא המוטיבציה ללמידה ובנושא האחריות לתהליך הלמידה.
לעיון נוסף:
http://www.education.gov.il/hadracha/download/13_1.rtf
להתראות דנית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה