אנדרגוגיה - טכנולוגיה מתפתחת ללמידת מבוגרים

מסתבר שגם אם לא נתנו לכך את הדעת עד היום, קיים הבדל בין הוראת ילדים לבין הוראת מבוגרים-כך טוענת הגישה האנדרגוגית !!!

במסגרת הקורס "אסטרטגיות מתקדמות ללמידה והוראה" עם הגב' נטע נוצר ,נתקלתי במושג שעבורי היה ממש חדש ומעולם לא שמעתי עליו. מסתבר,שתחום חינוך המבוגרים הוא חלק חשוב בתהליך ההוראה וגם בהדרכת המורים, על כן חשבתי ששווה לדעת עליו את הדעת באופן מעמיק יותר.
התיאוריה העוסקת בחינוך מבוגרים מכונה בשם אנדרגוגיה. אלכסנדר קאפ (Alexander Kapp) הוא שטבע לראשונה את שם התיאוריה, בשנת 1833; מלקולם נואלס פרסם אותה ברבים. (למען האמת שמו של נואלס מתקשר כל כך לאנדרגוגיה, עד שרבים מאמינים כי הוא האדם שהמציא את המושג.)
האנדרגוגיה עוסקת במאפיינים ובצרכים הייחודיים של הלומד המבוגר, המבדילים אותו מהילד ומהנער הלומד, שבהם עוסקת זה אלפי שנים הפדגוגיה. אנדרגוגיה מוגדרת כ "האמנות והמדע של העזרה למבוגרים ללמוד". בה ההוראה והלמידה הן אחריותם המשותפת של המורה והלומד.היא פותחה באירופה ובצפון-אמריקה כתיאוריה מובחנת כדי לפתור את הבעיות שבפדגוגיה, שהיא "האמנות והמדע של ההוראה לילדים".
ואכן אם ניתן על כך רגע את הדעת, נבין שאי-אפשר ללמד מבוגרים כאילו היו ילדים. מבוגרים הם על-פי רוב תלמידים שבאו ללמוד מרצונם החופשי והם יעזבו אם הלימודים לא ישביעו את רצונם. סביר להניח שמתוך הנחה כעין זו,צמחה האנדרגוגיה כתיאוריה מובהקת להוראת מבוגרים .
התיאוריה מבוססת על ארבע הנחות יסוד:
א. המבוגר נחשב לישות המכוונת את עצמה, הרואה את עצמו כלומד, הפעיל מתוך הכְוונה עצמית.הוא מודע לצורך שלו בלמידה, לחסרים שלו ,והוא בעל מוכנות ללמוד.לכן, יש לנהוג בלומד המבוגר בכבוד, הסיפוק מן הלימוד צריך להיות גבוה מספיק כדי שיוכל הלומד המבוגר לדחוק ניסיון שלילי קודם בלמידה.
ב.המבוגר שונה מן הילד באופן שבו הוא תופס את ניסיון החיים. המבוגר תופס את ניסיון החיים כחלק מזהותו, העוזר לו בקידום הלמידה. למבוגרים מקורות עשירים ללמידה יותר מלילדים ויש להם יכולת רבה יותר לבנות את הקשרים בין למידתם החדשה לבסיס-הניסיון העשיר שלהם.הדגש באנדרגוגיה הוא על טכניקות-השתתפות המסתמכות על הניסיון הנובע מן ההנחה ש"ככל שהלומד פעיל יותר בתהליך, כך כנראה הוא לומד יותר". מסקנה אחרת מדגישה את היישום המעשי: הלומדים מתכננים ועושים חזרות על האופן שבו הם עומדים להשתמש במה שלמדו בחיי היום-יום. עוד מסקנה מעשית היא שיש ללמד איך ללמוד מהניסיון.
ג. יש הבדל בין ילדים למבוגרים במוכנוּת ללמידה .למבוגר מוכנוּת משתנה ללמידה, בהתאם לשלב בו הוא נמצא בחייו.
ד. האנדרגוגיה גורסת עוד שילדים ומבוגרים נבדלים אלה מאלה באוריינטציה שלהם ללמידה.מבוגר מתייחס ללימודיו בפרספקטיבה מידית: הוא רוצה ליישם לאלתר את אשר הוא לומד ורואה בלימודיו אמצעי לשיפור יכולתו להתמודד עם בעיות החיים. כך שלמבוגר הניעה גבוהה ללמוד אם זיהה שהדברים מתאימים לצרכיו.

אם כך הם פני הדברים אין ספק שיש הבדל בתהליך בין הוראה ילדים להוראת מבוגרים. אבל אני שואלת את עצמי מהו מבוגר? מאיזה גיל התיאוריה של האנדרגוגיה תהיה קלה יותר ליישום.....הרי גם נער מתבגר בתיכון הוא סוג של מבוגר.

ומה לעניין המוכנות ללמידה עליה מדברת האנדרגוגיה כה רבות? אין ספק שרבות דובר על כך שהמוכנות ללמידה היא הבסיס להצלחת הלמידה כדי שתהיה משמעותית וכמי שמלמדת מתבגרים בכיתות ז'-ט' אני יכולה לומר שאפילו בטווח גילאים זה אני רואה את ההבדלים בשלוש השנים בעניין המוכנות ללמידה, בנושא המוטיבציה ללמידה ובנושא האחריות לתהליך הלמידה.
לעיון נוסף:
http://www.education.gov.il/hadracha/download/13_1.rtf

להתראות דנית

תוכנית נטע- פרויקט מדהים!!!

   השבוע קראתי בגיליון החדש של עיתון קו לחינוך על פרויקט חברתי-טכנולוגי שנקרא תכנית נטע .הפרויקט אינו מוכר לי ולכן   הלכתי לבדוק במה מדובר. ואכן מסתבר שלא סתם הכתבה שבתה את ליבי.....
אז מהי תוכנית נטע?
תכנית נטע@ הוקמה ב-2003 כמיזם חברתי קהילתי ייחודי ע"י עמותת תפוח, הסוכנות היהודית, קרן היסוד וחב' סיסקו סיסטמס.

מטרת התוכנית הינה שינוי מסלול חייהם של בני נוער בגילאי 14 - 18 בפריפריות הגיאוגרפיות והחברתיות והפיכתם לנבחרת החלומות של ההיי-טק הישראלי.

נטע@ משלבת הכשרת בני נוער אלה למקצועות המחשב והתקשורת, וצבירת ניסיון בחברות היי טק מובילות, עם הקניית ערכים חברתיים כגון: מצוינות, אחריות אישית וקבוצתית, מנהיגות, פלורליזם, רב-תרבותיות, דמוקרטיה, תרומה ומחויבות לקהילה.

התכנית מבוססת על המצע המיושם בהצלחה ב-140 מדינות ברחבי העולם. כיום היא פועלת ב-23 ישובים בישראל, מונחית ע"י מדריכים מקצועיים ומוכשרים מתחומי החינוך והטכנולוגיה, ומשנה את מסלול חייהם של אלפי בני נוער.                                 התוכנית כוללת בין השאר גם הטמעה ותגבור של לימודי האנגלית, לימודי טכנאות מחשבים אישיים וטכנאות רשתות תקשורת מחשבים .

המדריכים הטכנולוגיים והמדריכים החברתיים אשר מנחים את התלמידים הינם אנשי מקצוע וחינוך מתחומי ההייטק והטכנלוגיה שעברו תוכנית השתלמות מיוחדת אשר הכשירה אותם להדרכה בתכנית.
עיתון קו לחינוך התייחס לעיר כפר סבא בה החל לפעול השנה הפרויקט ,אך הפרויקט מיושם כאמור במקומות רבים בארץ. 
מה שקסום בפרויקט  בעיני ,הוא היכולת לחשוף את התקשוב ואת הצד הטכנולוגי גם למשפחות חסרות אמצעים.
הגילאים אליהם מתייחס הפרויקט ,הוא בני הנוער בגילאים המקבילים לעבודתי בבית הספר. בעבודתי,פעמים רבות נתקלתי בילדים במערכת  החינוך הרגיל והמיוחד (וגם בכיתות החינוך שלי) שהיו צמאים לעולם הטכנולוגי ,הביעו כישורים מיוחדים אך התקשו לעמוד בעלויות הגבוהות של העיסוק בכך ,שכלל גם לימודים והשתלמויות.
שמחתי לראות שיש פיתרון מקצועי ומסודר והבטחתי לעצמי לחקור יותר לעומק ,ולראות האם הפרויקט יכול לכלול גם תלמיד שלי מהחינוך המיוחד שיוכל להשתלב בו.
באתר התוכנית  אפשר למצוא עוד מידע רב על פעילות הפרויקט הפעלתו ומטרותיו- שווה עיון!!!

להתראות דנית

"העברה" בלמידה

במסגרת הקורס "אסטטרטגיות למידה מתקדמות" עם הגב' נטע  נוצר, חקרנו באופן עצמאי את  המונח  "העברה" וכיצד הוא בא לידי ביטוי בלמידה.

העברה היא תופעה שלקוחה מעולם הפסיכולוגיה ומסבירה תהליך של הפנייה בלתי  מודעת של רגשות מאדם אחד לאדם אחר. 
העברה היא מרכיב חשוב במעגל הלמידה  ויש לו שלושה שלבים: 
א. רכישה-הלומד מבצע משימה ספציפית עליה הוא מתאמן ומתרגל את הרכישה.
ב. העברה- הלומד פועל ללא עזרה בתנאים שונים מאלה שהיו התהליך הרכישה. מדובר בביצוע ההתנהגות שנרכשה בשלב הקודם. 
ג. שמירת הרכישה וההעברה זמן רב לאחר האימון- זוהי בעצם פעולה של זיכרון  בה אני בודקת את ההתנהגות במרווח של זמן מסוים מהאימון.
העברה בלמידה היא שימוש בידע וכלים שנרכשו בנושא מסוים לצורך שימוש בנושא אחר או הקשר אחר.בתהליך הלמידה העברה היא חיונית כי כך התלמיד יכול ללמוד דברים חדשים תוך התבססות על דברים מוכרים וקודמים שלמד.

העברה מתרחשת במוחו של הלומד ונשענת בעיקר על מאגר סכמות הנבנה בתהליך הלמידה. בשלבי אימון קצרים קל להבחין בתהליך העברה, בעוד שבלמידה ארוכת טווח קשה לזהות ולגלות את תהליך העברה.

יצירת העברה על ידי הלומד מותנית ברמת הדמיון שבין המצב שבו נרכש הידע למצב החדש והלא צפוי. ככל שמאגר האירועים של הלומד דומה יותר למציאות היום-יומית בכיתתו, הסיכוי להעברה גבוה יותר.
בלמידה ניתן לדבר על שני סוגי העברה עיקריים:
העברה שלילית:כאשר למידה ממצב אחד מפריעה ללמידה במצב שני .העברה חיובית: כאשר למידה בנושא אחד מסייעת ללמידה בנושא אחר, ללמידה אחרת.
ולעניין החינוך בכלל ותקשוב בפרט העברה חיובית היא חלק חשוב מאוד בתהליך הלמידה. בנוסף לסיוע ללומדים לרכוש מידע ספציפי יותר בקלות, העברה חיובית, מסייעת ללומדים לתפקד ביעילות במצבים חדשים שעבורם אין להם מידע. היא מאפשרת ללומדים לפתור בעיות שהם לא ראו לפני. למעשה, המטרה העיקרית של החינוך היא לאפשר העברה חיובית כדי למזער העברה שלילית.
בכיתת החינוך שלי-כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל אני זו שמלמדת את מרבית המקצועות רבי המלל.  ניתן לומר בעצם ,שבכל כיתה וגם בכיתתי מתרחשים אם כן תהליכי העברה רבים.  לדוגמא:

1. שיעור מחשבים- במסגרת השיעורים מתרחשת העברה של מיומנויות שונות שנלמדו כבר בתוכנת וורד ויישומן בתוכנות חדשות כמו פאוור פוינט. למשל הילדים למדו לשנות גודל אותיות,לשנות צבע,להוסיף תמונה. כעת נדרש מהם לבצע "העברה" וליישם את הידע שלהם בתוכנה חדש הדומה לתוכנה הקודמת בפונקציות שלה,תוך זיהוי האייקון הדומה למשל.


2. בשיעורים רבי מלל מתרחשת גם כן העברה בכל תהליך הלימוד.הילדים לומדים להתמודד עם סוגי טקסטים שונים כמו טקסט מידעי,טקסט סיפורי וכדומה. הם לומדים שעליהם לבחון:כותרת,מילים קשות או כל אסטרטגיה אחרת. בהמשך ,הם צריכים להעביר את המידע ולהשתמש בידע שרכשו כדי להתמודד עם טקסט חדש שאינו מוכר להם.
מסתבר אם כן,שתהליך ההוראה והלמידה אינו פשוט. אין ספק שמתרחשים בו תהליכים רבים מורכבים ומעניינים.
נחמד היה ללמוד ולחקור מושג ,שהוא לכאורה פשוט ומובן,תוך בדיקתו ב"קרקע" המקומית שבה אנו עובדים ביום יום,ולא רק כעוד מונח לתאוריות הרבות הנלמדות במהלך חיינו.


להתראות דנית

למידה פעילה

במסגרת הקורס "אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה" של הגב' נטע נוצר, נתבקשנו לבחור מאמר העוסק בהוראה ולמידה ולהתייחס אליו תוך רפלקציה אישית.
במהלך החיפושים, מצאתי מאמר בעיתון " על הגובה" שעוסק בלמידה פעילה.המאמר המאמר בא לבחון כיצד אפשר לשנות דפוסי למידה מסורתית במטרה לפתח שיטות הוראה אחרות ושונות, שיתמקדו בלומד . הוא בא לבחון את מערכת היחסים בין הלומד למרצה ולבדוק את זה בהקשר להצלחה בהוראה בשיטות אלה.

המאמר מנסה לראות האם אפשר לאמץ גישות ללמידה פעילה בקבוצות,בנוסף לגישת ההוראה המסורתית.

המאמר מתבסס על מחקר שנעשה במכללה האקדמית "אורט בראודה",שאימץ בחלק מהקורסים שלו גישה להוראה פעילה במסגרת למידה בקבוצות,בנוסף להוראה המסורתית.

מהמחקרים שעליהם התבסס הרעיון, עלה שיש לשנות דפוסי חשיבה אצל המרצים ועיקרון חשוב נוסף,היה לאפשר לסטודנטים לבחור את סגנון ההוראה המועדף עליהם.
בסיס במחקר היה כי המרצים-צריכים לעבור ממצב של מקור ידע למצב של הנחייה והדרכה ואילו הסטונדטים-צריכים לעבור ממצב פסיבי לאקטיבי.

ממצאים: -המרצים הבינו שבהוראה מסורתית,יש קשיים כגון הבנת מושגים,סגנונות למידה שונים אצל סטודנטים,קושי בפיתרון בעיות,קושי בהערכת ההבנה של הסטודנטים,קושי בהנחיה אישית.
- רוב המרצים אימצו את מרבית ההיבטים של הוראה פעילה בקבוצות.(לפי תצפיות ושאלונים)
-מבחינת אינטראקציה:בין הסטודנטים לעצמם התפתחו דיונים שהובילו להקשבה ,ביקורת ויכולת פיתרון בעיות. בין המרצים לסטודנטים נמצא כי המרצים ליוו את התלמידים כמנחים וכמעודדים. בן המרצים למרצים נוצרה מערכת אמון ,עבודת צוות והשפעה חיובית על העבודה בכיתה.
מפרויקט זה הוסקו מספר מסקנות:
• מרצים שלא אימצו את ההוראה ללמידה פעילה נשארו באותה מערכת יחסים עם הסטודנטים לעומת מרצים שלימדו בהוראה פעילה ויצרו גישה חדשה במערכת היחסים עם הסטודנט שבה המרצה הוא גם מנחה.
• המעבר ללמידה פעילה הצריך שינוי תפיסה באשר לתפקיד המרצה.המחקר הראה כי יש להיערך לתכנן ולהכשיר את הצוות לקראת השינוי.
• מרצים העובדים במשותף בהוראה פעילה מול מרצים אחרים מקדמים ומעשירים את הסטודנטים,מכניסים חידושים בהוראה ומשפרים באופן משמעותי את ההוראה ואת ההצלחה של הכנסת חידושים בהוראה.

אז מדוע בחרתי במאמר העוסק בתחום זה.....למרות שהמאמר מתייחס לסטודנטים ומרצים ניתן ללמוד ממנו ולהתייחס אליו גם כמורים מול תלמידים.
 נושא הלמידה הפעילה בכלל,ולמידה בקבוצות קטנות בפרט,נוגע לעבודתי בחינוך המיוחד. כמורה לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים,אני נדרשת ליישם הרבה מהנאמר במאמר ומהמחקר שבוצע. למשל,נושא סביבת הלמידה וארגון החדר ,שניתן לו רק חלק קטן במאמר הוא מאוד חשוב, כאשר מדובר בתלמידים (יותר מאשר אצל סטודנטים). המחקרים שהוצגו במאמר לא היו חדשים לי שכן קראתי הרבה מחקרים בנושא אבל דבר חשוב שהוצג כאן ואני יכולה להשוותו לעבודתי בשטח הוא נושא עבודת הצוות של המורים והשפעתה על התלמידים. המאמר דיבר על חשיבות עבודת הצוות בכלל ובהכנסת חידושים למערכת בפרט. כאחת שבאה ממערכת החינוך המיוחד ,לצד החינוך הרגיל אני יכולה לומר שמערכת החינוך הרגיל מתקשה לאמץ את השיטות ללמידה פעילה בכיתה בדיוק בגלל מה שהוצג במאמר-הקושי בשינוי התפיסה. אין ספק שככל שנוכל להתמודד עם תהליך השינוי בתפיסה שלנו כמורים יהיה לנו קל יותר להטמיע את השינוי ולשלב הוראה פעילה לצד ההוראה המסורתית כדי שנוכל לקדם את תהליכי ההוראה-למידה .


להתראות דנית

פייסבוק בשרות בית הספר....

פייסבוק....למי עוד אין חשבון שיצביע???

ואם יש מי מאיתנו שאינו יודע על מה אני מדברת אז הנה תקציר:

פייסבוק הוא אתר אינטרנט אמריקאי מסוג רשת חברתית. האתר הוקם על ידי מארק צוקרברג, סטודנט מאוניברסיטת הרווארד, ב-4 בפברואר 2004.

שם האתר נובע מהשם המקובל באקדמיות ובאוניברסיטאות לספר המכיל את תמונות הסטודנטים המחולק בשנה הראשונה ("Face-Book"), על מנת שהסטודנטים החדשים יוכלו להכיר טוב יותר איש את רעהו.
האתר הוא חינמי  ומאפשר לגולש להצטרף ל"קבוצה חברתית" אשר לה הוא משתייך (עיר, מקום עבודה, בית ספר, דת) ולתקשר עם שאר חברי הקבוצה. באפשרות המשתמשים ליצור לעצמם "רשימת חברים" (וכן לשלוח להם הודעות) וליצור לעצמם פרופיל אישי.
משתמשי הפייסבוק יכולים לבחור אם להשתתף ברשת חברתית כזאת או אחרת באתר, לדוגמה בית ספר, מקום תעסוקה .... או כל מאפיין אחר. המשתמשים יוצרים פרופילים אישיים, אשר בדרך-כלל כוללים תמונות אישיות ורשימת תחומי עניין אישיים. הפרופילים נועדו לאפשר היכרות ראשונית עם אותו משתמש. ניתן ליצור קשר עם המשתמש באופן פרטי, כך שרק המוען והנמען יכולים לראות את השיחה, ובאופן פומבי, שבו ההודעות גלויות לעיני כול. ניתן גם ליצור קבוצות חברים, בהן ניתן להגדיר משתמשים מסוימים כ"חברים", שכן הצפייה בפרופיל מוגבלת אך ורק למשתמשים מאותה הרשת ולמשתמשים המוגדרים כ"חברים".

אז למה בחרתי לדון בפייסבוק ולמה עכשיו?
השבוע אי אפשר היה להתעלם מהכתבה הנוספת בנושא ילדי הפייסבוק, ששודרה בשבת
בערוץ10.אין ן זו כתבה ראשונה העוסקת בנושא ובודקת את הפייסבוק על יתרונותיו בעיני הנוער והילדים , ועל הלך הרוח הלא אחיד בקרב המבוגרים.

ואם להודות על האמת ....גם אני מאותם ההורים שהוצגו בכתבה ,שפתחו חשבון כדי "לעקוב" אחרי המתבגר שבבית המכור לפייסבוק, כדי להרגיש שאני בסוג של שליטה חלקית על העניינים(מה שמתברר מהר מאוד כלא ממש נכון אבל נותן לי הרגשה של ביטחון).

אז מה לזה ולבית הספר? אז ככה,  השנה קיבלתי כיתה חדשה -כיתה ט' בחינוך מיוחד ומייד ,עוד בטרם הכירו אותי הכרות מעמיקה,שאלו אותי אם יש לי חשבון בפייסבוק. משהשבתי בחיוב קיבלתי מייד הצעות חברות מרובם.
האמת,שהיתה לי ועדיין יש לי התלבטות בנושא, בעקבות הערכים הפחות חיוביים שמציגה בעיני הרשת החברתית "פייסבוק".

אז אני ,החלטתי לעשות כביכול הפרדה ולא לאשר תלמידים כחברים,אבל מצד שני יש בבית הספר מורות רבות שהרשת משמשת עבורם צינור של העברת מידע ותקשורת מול הילדים כמעט און ליין ואין ספק שהן יודעות בוודאות רבה שהמידע עובר....ומהר!

אז למה אני מתלבטת בכלל.?....אולי כך אהיה יותר קולית בעיני הילדים.....
אני חייבת לומר,גם מצפייה בכתבה וגם ממה שרואות עיני פעמים רבות, אני חושבת שאתקשה לעמוד ללא תגובה לנוכח דברים גלויים שנרשמים על ה"קיר"-תוכן שכולם רואים.
אני רואה ילדים שנעשה עליהם חרם דרך הרשת, בנות שמפיצים עליהם שקרים,מורות שמקבלות משפטים לא מחמיאים,קבוצות תלמידים שנפתחות נגד מורים ועוד.....

אז מה מכל זה עלינו לקחת לשירות בית הספר ?האם כל חדשנות דיגיטלית ראוייה וצריכה להיות חלק ממערכת החינוך?....והרי אין היום אדם,תוכנית טלויזיה,סלב,אנשי מפתח ומי לא, שאין לו עמוד פייסבוק .

למרות הכל, אני החלטתי שיש לי ערכים מסויימים שאינם באים לידי ביטוי בפייסבוק :קשה לי עם השפה,קשה לי עם החשיפה הגדולה,קשה לי עם היכולת ההרסנית שלו ולנוכח כך החלטתי שהפייסבוק לא יהיה בשרות הכיתה ובית הספר אצלי!!!
אשמח לשמוע תגובות דומות או שונות....
להתראות דנית

פער דיגיטלי -הקהילה החרדית

הי,
בהמשך לפוסטים הקודמים בנושא הפער הדיגיטלי,בחרתי לעסוק הפעם בקהילה החרדית ולבדוק האם יש פער דיגיטלי בקרב אוכלוסיה זו  והאם קיים פער בין חרדים וחילוניים.
לדברי החוקרת קרין ברזילי-נהון מאוניברסיטת תל אביב, קיים פער כזה, בין קהילות פתוחות לבין קהילות מבודדות וסגורות כמו החרדים.
מחיפוש באינטרט סביב נושא זה,ניכר כי עם השנים יש שינוי בקרב הקהילה החרדית וקיימת התקדמות בקרב הקהילה החרדית לעבר עידן המידע.

מחקר משנת 2004 שבחן את דפוסי השימוש של חרדים באינטרנט מפריך את הסברה לפיה החרדים מתרחקים מהאינטרנט. החוקרים, קרין ברזילי-נהון ופרופ' גד ברזילי מאוניברסיטת תל אביב, קובעים כי על אף האיסורים הרבניים על שימוש באינטרנט שלא למטרות עבודה בלבד, יותר ויותר חרדים משתמשים באינטרנט לא רק לצורכי עבודה.
במחקר, השוו החוקרים בין משתמשי אינטרנט חילונים, דתיים וחרדים. הם גילו כי שליש ממשתמשי האינטרנט החרדיים גולשים באתרים חילוניים למרות איסורי הרבנים.
על פי הממצאים האלה, הגולשים החרדים הם שני אחוזים ממשתמשי האינטרנט, בעוד ששיעורם באוכלוסייה הוא כשישה אחוזים. החוקרים מדגישים כי העובדה שב-37 אחוז מבתי האב בבני ברק יש מחשבים אישיים ממחישה כי חדירת הטכנולוגיה למעוזי ההתנגדות האחרונים היא עובדה מוגמרת.
אבל , שימו לב לעובדה הבאה: החוקרים גילו, כי מרבית (67%) החרדים הגולשים באינטרנט הם צעירים (עד גיל 28), בעוד שבציבור החילוני והדתי הצעירים עד גיל 28 מהווים רק כ-45%- 40% מקרב הגולשים. בעוד שהאוכלוסייה החרדית היא הענייה ביותר בקרב יהודים בישראל, דווקא השימוש באינטרנט בתוכה, שיוויוני יותר מן השימוש המקביל בקרב חילונים ודתיים. כלומר, בניגוד לצפוי, הפער הדיגיטלי בקרב חרדים קטן יותר מכפי שרבים סוברים!!!!.
במחקר  בולט הפער בין נשים לגברים חרדים באינטרנט, באופן החורג מהפער באוכלוסייה הכללית. בקרב האוכלוסייה החילונית והדתית, כ-45 אחוז הן נשים, בעוד שיעור הנשים החרדיות הוא כ-35 אחוז בלבד. נתון זה מפתיע במיוחד, שכן שוק העבודה החרדי הוא נשי בעיקרו בקרב החרדים עד גיל 30. לנתוני המחקר המלאים לחצו כאן

מחקר עדכני יותר שפורסם בשנת 2009 על ידי פרופסור שיזף רפאלי בכנס "אינטרנט 2009 והציג את דיוקן הגולשים באינטרנט,קבע ששיעור השימוש של אוכלוסיית החרדים היהודים הוא הנמוך ביותר, מבין כל קבוצות האוכלוסייה שנבדקו בסקר, והוא עמד על 16.7% מסך אוכלוסיית החרדים.

מחקר מעניין ומקיף נוסף שנערך על ידי אסף מלכי ופורסם ב2009,מביא נתונים עדכניים יותר ואני ממליצה  בחום לקרוא אותו.
 הוא מדבר על כך שלקהילה החרדית יש חסמים חברתיים ותרבותיים המונעים ממנה לעשות שימוש נרחב באינטרנט ומחשבים. המחקר הוא מעניין לקריאה כי הוא בוחן איזה שימושים יותר פופולריים בקרב האוכלוסייה החרדית.

בכל מקרה, כפי שהבנתי מהמחקרים השונים ומכתבות שונות שמצאתי בעניין,יש התקדמות של הקהילה אל עבר הטכנולוגיה אך עדיין קיים פער גדול. דוקא מערכת החינוך החרדית ,אינה עושה שימוש נרחב במחשבים ואינטרנט כנראה מחשש לחשוף את התלממידים לתכנים שאינם הולמים וכך נוצר מצב בו נראה כי קיים פער דיגיטלי בתחום השימוש והידע גם אם בהרבה בתים חרדים יש מחשב וחיבור לאינטנרט. כלומר, לא מספיקה החומרה כדי לגשר על פער המידע שהולך וגדל.

להתראות דנית

הפער הדיגטלי בישראל-ערבים ויהודים

בפוסט הקודם עסקתי בפער הדיגיטלי בעולם תוך התמקדות במדינות אפריקה.
כפי שהסברתי בפוסטים הקודמים,פער דיגיטלי הוא הפער בין אלו המשתמשים בטכנולוגיית המידע לאלו שאינם משתמשים בה. כאמור הפער יכול לנבוע מסיבות שונות:מחסור בתשתיות,מצב כלכלי ירוד,חוסר הכרה בחשיבות הטכנולוגיה,בעיות בשפה ואף מטעמי אידיאולוגיה.(על כך אפרט בהמשך).
בפוסט הנוכחי ובבאים אחריו,בחרתי להתמקד בפער הדיגטלי בישראל.
על נושא הפער הדיגיטלי בישראל ,שוחחנו גם עם הגב' חגית מישר -טל בשיעור האחרון.

אז מה לישראל ולפער הדיגיטלי?

מסתבר שגם בתוך מדינתנו הקטנה ,יש פערים דיגיטליים הנובעים מסיבות דומות לאלו שהצגתי בפוסטים הקודמים.קיים פער דיגיטלי בין יהודים לערבים,בין דתיים לחילוניים ואף בין שכבות סוציואקונומיות שונות. בפוסט זה אציג את סוגיית ההבדלים בין המגזר הערבי ליהודי.

פער דיגיטלי  בין יהודים לערבים:
במצגת שהכינה גב' חגית מישר טל ,הוצגו הנתונים הבאים:
בסקר ארצי של תושבי מדינת ישראל שכלל 1400 נחקרים ונערך בחודש יולי 2007, נבדקה סוגיית הפער בין ערבים ויהודים בכל הקשור בגלישה ובשימוש במחשבים. המחקר התבצע על ידי פרופ’ גוסטבו מש, ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה. למחקר היו מספר ממצאם חשובים:
1. הפער בנגישות לאינטרנט בין יהודים וערבים נמשך ולא מצטמצם. % 72משתמשים בקרב   האוכלוסיה היהודית ורק 52% בקרב האוכלוסיה הערבית
2. הפער בנגישות לאינטרנט על פי לאום קיים בכל קבוצות הגיל והולך מתרחב בקבוצות הגיל מעל גיל 35.
 3. הפער בנגישות לאינטרנט על פי לאום קיים בכל קבוצות ההשכלה, אם כי קטן יותר בקרב בעלי השכלה אקדמאית.

על פי המחקר הסיבות לפער הן:
 א. הבדלים במבנה התעסוקה: בכל סוגי התעסוקה, הערבים חשופים פחות מיהודים למחשבים במקום עבודה, והדבר מעכב את הדיפוזיה של הטכנולוגיה למשק הבית.
ב. הבדלים בעמדות: קיימת רמה גבוהה יותר של עמדות שליליות כלפי טכנולוגיה במגזר הערבי מאשר במגזר היהודי.
נתונים אלה מעוררים שאלות ותהיות רבות שכן כיצד אנו מנסים להשתית מערכות טכנולוגיות במדינה כולה ובמערכת החינוך בפרט כאשר הפער הבסיסי הוא גדול כל כך?...

לפי דעתי יש קשר גם להתפתחות הטכנולוגיה גם  מבחינה גיאוגרפית. נראה כי קושי בביסוס תשתיות במגזר הערבי ,הוא אחד הגורמים לפער הדיגיטלי.ברבים מהכפרים והערים  במגזר הערבי (בדומה למה שהזכרתי באפריקה) עדין אין תשתית מיים וחשמל הולמת ונראה שסדר העדיפויות  אינו כולל פיתוח טכנולוגי.
פעולות כגון שיפור מצב התשתיות ביישובים הערביים, החדרת השימוש באינטרנט במערכת החינוך, העשרת תכנים בשפה הערבית ,פיתוח לומדות בשפה הערבית ועוד יוכלו להביא לשינוי.
אין ספק שצריך לבצע פעילות רבה  בקרב הערבים בישראל על מנת לקדם את השימוש המושכל באינטרנט ולצמצם את הפער הדיגיטלי.

ולמי שמצא עניין בנושא אני מצרפת מספר קישורים לקריאה נוספת:
 שימוש באינטרנט במגזר הערבי מחקר
 פער דיגיטלי בקרב מתבגרים יהודים וערבים

דנית

התנסות אישית בסביבת ויקי(פוסט שני בנושא)

גם השבוע כפי שהבטחתי יעסוק הפוסט בסביבת ויקי ,הפעם מפן שונה,פחות תיאורטי ויותר התנסותי.
כפי שכתבתי בפעם הקודמת ,קיבלנו במסגרת הקורס של גב' חגית מישר טל, מטלה שיתופית בסביבת ויקי. אני חייבת להודות שזו פעם ראשונה שנחשפתי לסביבה זו .
בעבר  כאמור ערכתי הכרות עם הסביבה רק בצד התיאורטי שלה כאשר הגשתי עבודה בנושא,במסגרת קורס אחר במרכז ללימודים אקדמאיים.
אז מה היתה מטרת ההתנסות?

באמצעות סביבת ויקי היינו צריכים להתחלק לקבוצות של כחמישה סטודנטים. כל קבוצה אמורה היתה לטפל במאמר ולהתייחס למספר נקודות שהמרצה נתנה כמו: טענה מרכזית של המאמר,נושאים מעניינים,נושאים שעוררו התנגדות,מונחים מרכזיים ועוד....

כל עניין סביבת הויקי היה חדש לרובנו אך יחד עם זאת אני חייבת לציין שיתרונותיה בלטו מייד.
מדובר בסביבה ידידותית מאוד,פשוטה מאוד להפעלה ולהבנה .דרך סביבה זו ניתן לקיים "שיחה" ולנהל את דרך השיתןף בלמידה ואכן כך עשינו.

בשלב זה, כל אחד מהחברים נכנס לשיחה ומראש אמר מה תהיה "תרומתו העתידית" לסיכום המאמר. נוצר מצב,שכל אחד לקח מה שנראה לו בשיטת "כל הקודם זוכה"....לכאורה צעד נבון וחכם אך למעשה לאחר קריאת המאמר ,הבנו שיש באפשרותנו בעצם להגיב לכל הנושאים,לערוך תגובות חברים,לשנות תגובה,לתקן ,לצפות מה תרם כל אחד מאיתנו,ובעצם לשתף את כולם בעמדתנו .

התוצר הסופי היה מעין סיכום משותף ומעוצב של כל חברי הקבוצה,כל אחד מנקודת מבטו הוא.

בשלב זה ,אני רוצה לציין שהייתי מרוצה מאופן הביצוע. נהניתי לקרוא את התוצר הסופי,הרגשתי שהיתה שותפות ושיתופיות  ויחד עם זאת חשתי הקלה שאף אחד מחברי הקבוצה לא מצא לנכון לשנות/לשפר/ לתקן את חלקי.

בשלב זה, בלטו (עבורי בלבד כמובן )יותר יתרונותמחסרונות .על המשך התהליך שעברתי אכתוב בפוסטים הבאים.
והערה אחרונה.....בהמשך לשאלתה של חברתי למגמה נעמי פורת - אני עדיין תוהה לגבי שילוב סביבת הויקי בבית הספר בכלל ולאוכלוסיית החינוך המיוחד בפרט.אולי בהמשך ההתנסות האישית תהיה לי דיעה מגובשת יותר.
אשמח לתגובות....
להתראות
  דנית

שיתופיות בלמידה-מהי טכנולוגיית ויקי (פוסט ראשון בסידרה...)

כשמדברים על שיתופיות בלמידה עולה לעיני רוחנו עבודת צוות,הפרייה הדדית ,שיתוף פעולה וכל מה שנחשב כיום במערכת החינוך כתורם ללמידה-כיציאה מה"למידה המסורתית" ומעבר ללמידה מודרנית,משופעת באמצעים טכנולוגיים.

אז מהי טכנולוגיית הויקי? כמובן שכמעט כולם (גם הורים וגם ילדים)מכירים את  האנציקלופדיה החופשית-ויקפדיה, ממנה לקוחות היום מרבית העבודות של תלמידנו/ילדנו היקרים בשיטת העתק-הדבק.

גם אני חשבתי שבכך מסתכם המונח ,עד שהתחלתי את לימודי במרכז ללימודים אקדמאיים. כבר בסימסטר ראשון בחנתי ביחד עם עמיתות שלי לתואר הילה ואילנית את טכנולוגיית הויקי ככלי לשיפור ההוראה והלמידה. במסגרת עבודה שהכנו מצאתי ציטוט של טל-אלחסיד שאמרה:"הויקי היא מצד אחד טכנולוגיה ,אך מצד שני היא תפיסה" .


אז מהי ויקי? טכנולוגיה א- סינכרונית שפותחה ב- 1995מדובר במערכת ושיטה לבנייה וניהול של מאגרי מידע ואתרי אינטרנט, שבהם התוכן נכתב ונערך במשותף על ידי הגולשים.
טכנולוגיה זו מאפשרת כתיבת תוכן שיתופי. התוכן, נכתב ונערך על ידי קהל הלומדים. כל אחד מהשותפים,יכול ליצור טקסט חדש,לעדכן,להוסיף או למחוק טקסט שמישהו אחר יצר,כשכל זאת יכול מתבצע גם מחוץ לכיתת הלימוד.
על פי חגית מישר-טל (אליה עוד אחזור בהמשך)התוצר המשותף בסביבת ויקי הוא מסמך, או אוסף מסמכים המוצגים כמקשה אינטגרטיבית.
דבר מיוחד נוסף הוא האפשרות לצפות ברשימה של כל השינויים שנעשו בתכנים ומאפשר לזהות תרומות ייחודיות של המשתתפים לתוכן השיתופי. למעשה, העבודה בסביבת ויקי מתועדת וכל שינוי משויך למי שביצע אותו. הדבר מספק גם כלי למעקב והערכה ,שגם הם חשובים לתהליכי למידה אישיים שמתבצעים במסגרת התהליך השיתופי.
הויקי היא סביבת קוד פתוח, כלומר ניתנת להורדה חינם מן הרשת .מדובר בכלי פשוט לתפעול, שאינו מצריך ידע קודם רב.
לטכנולוגיית ויקי ישנם שימושים רבים כמו :ויקיפדיה-אנציקלופדיה חופשית,ויקי ציטוט-אוסף ציטטות,ויקי טקטס-מסמכים וטקסטים חופשיים ויקיספר-ספרים מלאים,ויקי מילון-מילון,ועוד.

אז לאחר שהתוודענו למשמעותה/חשיבותה/יתרונותיה של הויקי...(יש לה גם חסרונות כמובן  עליהם אדון בהמשך) מדוע בחרתי לכתוב הפעם על נושא זה?
אני חוזרת לגברת חגית מישר טל שאותה הזכרתי פעמים כה רבות בעבודות שונות שלי,לשמחתי והפתעתי חגית מישר טל הופיעה כמרצה מן השורה בסמסטר הנוכחי ותעביר קורס שכל יישומו בסביבת הויקי מה שיאפשר לנו לבחון את מה שנכתב בתיאוריה הלכה למעשה.
כבר קיבלנו מטלה שיתופית ראשונה שלאחר ביצועה אוכל לחוות את דעתי ולמנות את היתרונות והחסרונות של שיתופיות בלמידה.
במטלה התבקשנו לקרוא במשותף מאמר ולנתחו באופן שיתופי כמובן שגם התוצר הסופי הוא שיתופי.הדבר לא היה פשוט ולימד אותי הרבה על שיתופיות בלמידה אבל.....
על כך ארחיב בפוסט הבא.

ולאלה שמעוניים להרחיב קצת בנושא,הלהלן מספר קישורים הקשורים לנושא:
הרצאה מוקלטת על ויקי בהוראה ולמידה
ויקי ללמידה שיתופית-בעיני הלומדים(מתוך כנס צ'ייס)

מקווה שתרחיבו את הדעת ותהנו

דנית

מחצית הדרך כבר מאחורי....

והנה מבלי להרגיש.....(או שאולי עם להרגיש אני כבר לא בטוחה),הגעתי לאמצע הדרך בלימודי התואר השני.
והנה אגלה משהו ....תחילה נרשמתי בכלל ללימודי תואר שני במנהל החינוך, אבל משהו אמר לי ששם זהו לא מקומי!
בתחילת הלימודים חשבתי כך גם לגבי מגמת התקשוב...מה לי ולמחשב?איך הגעתי לכאן? מה כבר אעשה עם זה בחינוך המיוחד ועוד קושיות שונות....

אבל,אני כבר מרגישה שאני בתחילת דרך חדשה שאולי תוביל אותי ל"מקומות" שמעולם לא חשבתי שתהיה לי בהם נגיעה.

לקינוח המחצית, מעבר לעבודות היה לנו מבחן לא קל,בקורס "סוגיות במגייות החינוך".
כפי שכבר הצגתי במספר פוסטים קודמים,הקורס עורר בי הרבה מחשבה על מקומה של מערכת החינוך כפי שהיא היום,ועל מקומי בה כמורה.
אני באה ממקום בו הטכנולוגיה והחדשנות בהוראה, הם עדיין בחיתולים ומכאן המקום שאי מקווה שיוביל אותי לשינוי.

מאמרים רבים שקראתי במהלך הקורס הנדון,עסקו בהוראה מסורתית מול הוראה חדשנית והדגישו עד כמה חשוב לאמץ את הגישה החדשנית מבלי לוותר על קשר מורה-תלמיד . שילוב מושכל בין השניים:קשר מורה-תלמיד,והוראה באמצעות טכנולוגיה,יכול להוביל אותנו למחוזות נפלאים.

ובשביל הגימיק....מצאתי סרטון ביטיוב שמראה את הקשר בין טכנולוגיה ופדגוגיה ומציג את שתי השיטות בצורה קצת הומוריסטית....

חזון חדש לבית הספר!!!

גם השבוע בחרתי להתייחס למאמר שקיבלנו לקרוא במסגרת הקורס של פרופסור עמי וולנסקי.
ראיתי במאמר המשך ישיר לחלק מהדברים שכתבתי בפוסט הקודם. כתבתי על כך שיש המון רעיונות טובים אך היישום מתמהמה....ולראייה בא המאמר :"חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי:גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית/יין צ'אנג צ'נג". המאמר נותן רעיונות או כפי שהוא קורא לכך חזון חדש לבית ספר בעידן של המאה העשרים ואחת.

בשונה ממאמרים אחרים שקראתי בנושא,מאמר זה מתייחס למערכת החינוך בתוך השינויים המהירים של המאה העשרים ואחת. מאמר זה בוחן את השינויים שעל המערכת לעבור בעידן הנוכחי שמאופיין בשינויים מהירים בתחומים כמו כלכלה חברה וטכנולוגיה.

כפי שנטען במאמר יש לתת את הדעת על השיטה המסורתית בחינוך ולבחון את מידת התאמתה לעידן שמתאפיין בטכנולוגיות מידע ולבדוק: האם בית הספר במתכונתו הנוכחית רלוונטי עדיין???.....
צ'אנג במאמרו כותב :"לפי פרדיגמת החינוך החדשה בבתי הספר, ראוי להפוך את התלמידים ואת הלמידה שלהם למותאמים אישית, מותאמים למקום וגלובליים".... לדעתי,משפט זה הוא התמצית של לימודי המגמה אליה אני משתייכת-מגמת התקשוב. כי כפי שנכתב במאמר "הלמידה מתרחשת בכל מקום ונמשכת כל החיים...תלמידים שונים יכולים ללמוד בסגנון שונה, יכולים ללמוד משפע מקורות בתוך בית ספרם ומחוצה לו"...


מתוך השתייכותי לחינוך מיוחד ומתוך השתייכותי למגמה אני נוטה להסכים עם הנאמר במאמר זה. לא כל התלמידים צריכים ויכולים ללמוד אותו דבר ובאותה שיטה, ואין לדעתי שום סיבה שתלמיד לא יוכל ללמוד בזמן ומקום שונה מכותלי בית הספר .
על כך גם מדברת הגישה החדשנית, בשונה מהגישה המסורתית בה התלמיד יכול ללמוד רק במסגרת בית הספר והכיתה. אני מסכימה כי יש להתנתק מהשיטה המסורתית ולאמץ את השיטה החדשה בה צורת ההוראה של המורים תשתנה ותהיה: מותאמת אישית,מותאמת למקום וגלובלית.

בית הספר של העידן החדש צריך וחייב לדעתי לשנות את הגישה ואכן זה החזון החדש שמציע צ'אנג במאמרו. על בית הספר לספק סביבת לימודים חדשה שתתאים לתלמידים בעידן של התפתחות מהירה של טכנולוגיה,כלכלה,חברה ועוד. בית הספר צריך לשנות את הפרדיגמה מחינוך מסורתי קשור במקום לקראת חינוך משולש חדש( גלובלי,מותאם למקום ומותאם לתלמיד), הוא צריך לדעת לעשות שימוש נכון בתמיכה של טכנולוגיית מידע וסוגים שונים של יצירת קשרים מקומיים ועולמיים, במטרה לפתח את יכולת הלמידה העצמאית המשולשת של התלמידים ואת האינטליגנציות המרובות שלהם .

המאמר מסכם יפה את הרעיון:" בית ספר בניהול עצמי באלף החדש שם לו למטרה לשפר את התהליך הפנימי כדי להשיג אחדים מיעדי בית הספר וגם להבטיח את הרלוונטיות לעתיד של שיטות ההוראה ושל פרדיגמת החינוך החדשה וליצור יעדים חדשים לבתי הספר ולתלמידים שלהם".

ולסיכום ,לדעתי ,כדי שבית הספר בעידן המודרני יהיה רלוונטי ,עליו להיות חדשני ומעניין. אין שום דרך להתחדש ללא הכנסת הטכנולוגיות גם לבית הספר.בנוסף,שינוי תפקיד המורה מזה שנותן מידע, לזה שמכוון להשגת המידע (ללמד את הילדים כיצד ללמוד נכון) כמובן שמדובר ביעדים חדשים ובאתגרים חדשים למורים ולתלמידים אך רק שינוי גישה מהגישה המסורתית לגישה חדשנית יכול להוביל תהליך שכזה.

אשמח מאוד בתור מורה במערכת החינוך ,אם לפחות חלק מהחזון החדש שהוצג במאמר ימומש עוד בימים בהם אני חלק מהמערכת....

ולכל המעוניין אני מצרפת קישור למאמר:קישור למאמר

 להתראות  דנית

אוטונומיה בבית הספר האומנם?!!

הפעם בחרתי לייחד את הפוסט לנושא שאינו טכנולוגי אך עוסק כמובן בחינוך.

במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך בישראל " של פרופסור עמי וולנסקי , נתבקשנו לקרוא את המאמר שעוסק בנושא  אוטונומיה לבתי הספר – למען יעילות בית ספרית" (המקרה של ישראל).
מקריאת מאמר זה ועוד רבים בנושא , גם במסגרת הקורס וגם מחוצה לו, אני יוצאת בתחושה של החמצה סביב מה שקורה במערכת החינוך.המאמר מראה שיש תוכניות רבות לשיפור , יש הצעות טובות ומעניינות אך יש כמעט תמיד מי שמטרפד אותם.

מקריאת המאמר עולה בעיני תמונה עגומה, על רעיונות מצוינים וטובים שלא באים לידי ביטוי ומימוש בעיקר משיקולי פוליטיקה וכוח.
המאמר סוקר את התערבות הממשל בנעשה בבית הספר לאורך תקופות שונות. בתחילת הדרך,ניתנה סמכות יותר למשרדים חיצוניים ופחות למי שבשטח .המאמר מתאר כי המרכוז שהיה קיים במערכת ,משקף חוסר אמון במנהל ובמורים ושולל מהם את האוטונומיה בתחומים השונים דבר כזה גורם למורים ולמנהלים "להקטין ראש" ולכן ברורה הקריאה והצורך לאוטונומיה.          לפי המאמר ,החלו בניסיונות מעבר בכמה שלבים לניהול עצמי .הייתה הרגשה חזקה שהמבנה המרוכז הפך את המערכת למסורבלת, והחשיבה שבית ספר אוטונומי יביא לשיפור ההתנהלות שלו ,אם הוא זה שיקבע את המטרות של עצמו ויעריך באופן עצמאי את התפקוד שלו.
על פניו ,נראה היה רעיון מצוין שלדעתי עם יישום נכון היה יכול להוביל לשינוי משמעותי בפניה של מערכת החינוך. אך כפי שסוקר המשכו של המאמר, הדרך שוב נתקלה בקשיים פוליטיים ותקציביים –אנשים בעלי כוח שלא רצו לוותר על הכוח והשליטה שלהם ושוב לא אפשרו ליישם את התוכניות השונות שהועלו.

המחשבות שעלו בי,מקריאת המאמר היו שהגלגל מסתובב סביב עצמו כל הזמן .יש הצעות ותוכניות, יש דרך פעולה ולבסוף ,יש תמיד מי שמטרפד את יישום התוכנית עקב חשש לאיבוד סמכות ,ושליטה על תקציבים. השאלה הנשאלת בעיני היא מדוע דבר כזה קורא דווקא ,אך ורק במערכת החינוך ולא במערכות אחרות במדינה....למה הציבור ונבחרי הציבור ,אינם מבינים מה הנזק שעושים הקיצוצים ומאבקי הכוח במערכת, שאמורה להכשיר את דור העתיד שלנו....

המשפט הבא מתוך המאמר מסכם יפה את תחושותי:"העלאת היעילות של בית הספר תוך מתן יותר אוטונומיה לבית הספר וגמישות נמצאת באופן רשמי באג'נדה של משרד החינוך הישראלי אך לא במעשים בשטח. הרעיונות מאחורי הניהול העצמי עדיין משמשים כססמאות אך לא ממומשים במציאות"...

ומה יהיה בחילופי השלטון הבאים? מי ייקח את המושכות?אלו החלטות חדשות יקבל?אלו החלטות קודמות יבטל?....איני בטוחה שאי פעם תהיינה לי תשובות מספקות וחד משמעיות!
  דנית